בְּכִיתָא, (= h. בָּכוּת, בָּכִית) weeping, mourning. Targ. Gen. L, 4. Targ. Deut. XXXIV, 8 (Y. בכותא); a. e.—Gen. R. s. 15, end, Ar. (missing in ed.); Pesik. Ronni p. 142ᵇ; v. אַלְיָתָא.