בכי ², also (act. v.) to lament. Targ. Gen. XXIII, 2; a. fr.—Part. בָּכֵי. Ber. 5ᵇ לההוא שופרא … קא בכינא I cry over that beauty that it should rot in the ground. Ib. אמאי קבכית why criest thou? Ib. דהוה קא בכי (v. Rabb. D. S. a. l.) that he was crying. Lam. R. to I, 17 בָּכְיָה סלקא בָּכְיָה נחתא weeping she (Israel) goes up (to the ruins of Jerusalem), weeping she goes down. Y. Yoma II, 39ᵈ top שרון … בָּכְיִין all the people began to cry.—Y. Ḥag. I, 76ᶜ bot. בכי בעיינוי blear-eyed.—Taan. 5ᵇ וכי בכדי בכו בָּכַיָּיא Ms. M. (ed. ספדו) is it for naught the weepers wept? Gen. R. s. 68, v. next w.; a. fr.