בִּין, בּוּן (b. h.; √בה , v. בוא) to pierce, split, penetrate; whence, to discern, understand; v. Hif.
    *. - בֹּונֵן (cmp. בֵּין) to cause to penetrate, to saturate. Sifra Vayikra, N’dab., Par. 12, ch. XIV (ref. to Lev. II, 13) יכול תְּבוֹנֵּהוּ from bammelaḥ I might judge, ‘thou must thoroughly saturate it, ת"ל תמלח therefore it says, ‘timlaḥ’ (thou shalt strew). Men. 21ᵃ (quoting Sifra l. c.) מאי תבונהו what does the word t’bonnehu mean? Said R. b. U. ה"ק יכול יִתְבֹּונֶנּוּ כתבן (taking ת as radical, as if imperat. of a verb תבן, denom. of תֶּבֶן) it means, I might suppose, he must mix it up like straw in clay (v. infra). Said A. to him א"ה יתבוננו מיבעי ליה if so, then it ought to read (in the Sifra) yithbonennu (third person). But said A. (taking it fr. בנה) יכול יעשנו כבניין I might suppose, he shall heap the salt upon it like a building (a pile). Said R. to him, א"ה יבננו מיבעי ליה then it ought to read yibnennu. But said R. (you must correct the Sifra so as to read) יכול תבוניהו (corr. תָּבִינֵיהוּ) thou shalt make it savory … יתן בו טעם כבינה he shall put a taste into it as does understanding into a man, v. טַעַם. [Yalk. Lev. 454: מאי יתבנהו … יכול יתבלנו כתבן וטיט … תבלנו מ"ל … יכול יעשנו כבנין … א"ה .יבנהו מ"ל … יכול תבינהו … יכול יתן בו טעם בבינה—Ar. ed. Koh.: יכול תבניהו … מאי תבניהו … יכול יתבלנו (הרבה במלח) כתבן בטיט … יכול יתן בו טעם, correct: יכול תבינהו יתן וכ׳.]
    Hif. - הוֹבִין (cmp. הוֹבִיר, s. v. בּוּר) (denomin. of בֵּין) to mediate, to be interpreter. Ab. Zar. III, 5 (45ᵃ) אני אוֹבִין לפניך (v. Rabb. D. S. a. l. note 8) let me be thy interpreter (let me explain what you mean) כל מקום וכ׳ (the words על ההרים וכ׳, Deut. XII, 2, are explanatory) wherever thou findest a high mountain &c., know there must be an idol. [In the version אני אהיה אובין וכ׳, אוֹבֵין is used as a part. of a verb אָבֵין, denomin. of בֵּין, to act as a mediator or interpreter.] 2) הֵבִין (b. h.) to perceive, make intelligible, esp. to find analogies (between two cases). ה׳ דבר מתוך דבר prop. to bring out one thing from between another, i.e. to form a conclusion by analogy. Sabb. 31ᵃ הֵבַנְתָּה וכ׳ hast thou cultivated thy mind to conclude &c. (ref. to דעת Is. XXXIII, 6). Snh. 93ᵇ; a. fr. Ḥag. II, 1 (11ᵇ) חכם מֵבִין מדעתו (not ומבין, v. Rabb. D. S. a. l. note) a student able to speculate by himself, a thinker.—Ib. 13ᵃ bot. היה מֵבִין בהשמל speculated over the ḥashmal (Ezek. I, 27); a. fr.
    Hithpo. a. Nithpo. - הִתְבֹּונֵן, נִתְבֹּונָן to understand one’s self, to be careful, to reflect. B. Kam. 27ᵇ להתבונן בדרכים to look around on roads (to be prepared for something in their way against which they might strike). Gen. R. s. 34 ויבן כתי׳ נתבונן the word ויבן (he built, Gen. VIII, 20) may be read vayaben, i.e. he reflected, argued.