אִסְטְרַטְיוֹט, (στρατιώτης) prop. soldier, later Roman officer (D. C. Gr. s. v.); attendant. Y. Shek. V, 49ᵃ; Cant. R. to III, 6, end אסטרטיג (corr. acc.). Y. Keth. I, 25ᶜ top טיוס … (corr. acc.).—Pl. אִסְטְרַטְיוֹטִין. Targ. I Chr. XVIII, 6 (v. however Targ. II Sam. VIII, 6). Tanḥ. Haăz. 2, read: באו א׳ the officers came to meet the king.—אִסְטְרַטְיוֹטוֹת. Y. B. Kam. IV, 4ᵇ top ששליח המלכות שני א׳ (read ששלחה) the Roman governm. sent two commissioners. Y. Ned. XI, 42ᵈ bot. אסטרטיות; v. אִסְטְרַטְיָא II.