אִיקוֹן, c. (εἰκών) likeness, portrait, iconic statue. Targ. Y. Gen. V, 3.—Pl. h. אִיקוֹנִין, אִיקוֹנוֹת; ch. אִיקוֹנַיָּא, אִיקוֹנָתָא. Ex. R. s. 30 (של מלך) א׳ emperor’s statues; a. fr.—Y. Ab. Zar. III, beg. 42ᵇ איקוניות, איקינות read אִיקוֹנוֹת. Ib. 42ᶜ top; a. e. V. אִיקוֹנִין. [Midr. Till. to Ps. XV, XVII, v. אִיקוֹנְיָא.]