סָאסָא, (= סעסע, cmp. סער, שׂער; cmp. זָאזָא) bristle, awn or beard of grain. Sot. 5ᵃ (Ar. סָסָא). Ḥull. 17ᵇ דמיא לס׳ (Ar. לססא) if the slaughtering knife is rough like a bristle of &c.—Pl. סָאסִין, constr. סָאסֵי. Koh. R. to IX, 11 שהיה רץ על ס׳ שיבולין וכ׳ (not שיבוליא; some ed. שָׂאסֵי) he ran over the ears of standing grain, and they were not broken.