יְתַר ch. same. [Targ. Ruth II, 16, a. e. מיתר, v. נְתַר.]
    Af. - אוֹתִיר, אַיְיתַר 1) to leave over. Targ. II Kings IV, 43; a. e.—Y. Peah VII, 20ᵃ bot. ואַיְיתְרוּן. —2) to bless with plenty. Targ. O. Deut. XXVIII, 11; XXX, 9.
    Pa. - יַיתֵּר , as preced. Pi.—Part. pass. מְיַיתַּר, f. מְיַיתְּרָא larger. Meg. 19ᵃ מחסרא או מיי׳ smaller in size or larger.
    Ithpa. - אִיַיתַּר, אִיתַּר 1) to be left over; (in legal interpret.) to be superfluous in the Bible text and therefore available for interpretation. Targ. O. Ex. XXXVI, 7 וִיתָּרַת (= ואִיתָּ׳, ed. Berl. וְיִתַּרַת, corr. acc.).—Ber. 35ᵃ, v. הִילּוּל. Men. 93ᵃ אִיַּיתְּרוּ ליה תרי קראי two verses remain for interpretation; Arakh. 2ᵇ אייתרי להו תרי (v. Rabb. D. S. to Men. l. c. note).— *2) to be added, included. Sabb. 64ᵃ אִיַּיתּוּר ליה (some ed. אייתר) they are now included (Ms. M. אייתי they include it, v. אֲתָא).