|
דבר שאינו מסויים הגדרה[1] - דבר שאינו ברור, מצד עצמו או מצד מידתו, בנוגע להקנאה, ובנוגע לחיוב שבועה או כפל עליו אינו מסויים במינוהדיןהמקנה לחברו דבר שאינו מסויים, ואין מינו ידוע - לא קנה. כגון שאומר לחברו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבה זו או בשק הזה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך, אין כאן קנין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביא, וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם מכירה כא א, ג; טוש"ע חושן משפט רט א-ב)[2]. שניהם לא יודעיםלדעת הסוברים שמשחק בקוביא לא קנה, ויש בו משום גזל (ראה ערך אסמכתא), ודאי שאף בדבר שאינו מסויים לא קנה (סמ"ע חו"מ רט סק"ב; באור הגר"א שם רג ס"ק מד). ואף לדעת הסוברים שהמשחק בקוביא קנה, בדבר שאינו מסויים מודים שלא קנה, שדוקא במשחק בקוביא שאין אחד מהם יודע על מה לסמוך, אנו אומרים שגמרו בדעתם והקנו זה לזה, מה שאין כן כאן שהמוכר יודע מה מכר, אלא שהלוקח אינו יודע מה קנה, בזה לדברי הכל לא קנה (ב"ח חו"מ רט; סמ"ע שם סק"ב; באור הגר"א שם סק"ד); ולכן אם גם המוכר אינו יודע מה מכר, קנה למרות שהדבר אינו מסויים (נתיבות המשפט רט חידושים סק"ב; שו"ת גאוני בתראי יט). ויש סוברים שהטעם שכאן לדברי הכל לא קנה הוא שהלוקח היה סבור שיהיה כך וכך כפי אומד דעתו (ש"ך חו"מ רט סק"ב), ולכן אפילו אם שניהם לא ידעו - לא קנה (ש"ך שם סק"ג, וכך כתבו הנתיבות המשפט שם ס"קב-ג והפתחי תשובה סק"ב, בדעת הש"ך). בבית דיןאם קנו מידו בקנין סודר בבית דין חשוב - מועיל, כמו שמועיל בכל אסמכתא (ש"ך חו"מ רג סק"ו, רט סק"ג; נתיבות המשפט רט סק"ג; ערוך השלחן רט ב). המוכר דרךהמוכר דרך המלך ודרך הקבר, כיון שאין להם שיעור, הרי זה כמוכר דבר שאין מינו ידוע - ולא קנה (רמב"ם מכירה כא י). ויש חולקים וסוברים שהלוקח נוטל כל מה שיצטרך (הראב"ד בהשגות שם). בחליפיןדבר שאינו מסויים ושלם, כגון חצי רמון וחצי אגוז, יש מן הראשונים סוברים שאינו נקנה בחליפין, כדרך שאינו נעשה חליפין (שו"ת מהר"ם בר' ברוך רנו; שו"ת הרשב"א א אלף קד[3]); ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף דבר שאינו מסויים נקנה בחליפין (ראה רשב"א ור"ן ונמוקי יוסף בבא מציעא מה ב, מה שהקשו על רש"י שם). אמנם בחליפין שוה בשוה לכל הדעות גם דבר שאינו מסויים קונה (תוס' בבא מציעא מו ב ד"ה ולר"נ; תוס' שאנץ בשיטה מקובצת שם; בית יוסף חו"מ רג בשם רבינו ירוחם). כל נכסיוהאומר לחברו: אני מוכר לך כל נכסי - קנה הכל (רמב"ם מכירה כא יח; טוש"ע חו"מ ריח כד). ונחלקו האחרונים בדבר:
במכירת חמץבמכירת חמץ, יש מהאחרונים שסוברים שצריך לפרט את כל מיני החמץ שיש לו, שאם לא כן הרי זה דבר שאין מינו ידוע, שאין הקנין חל (מקור חיים תמח סק"ט). ויש סוברים שאם אמר סתם כל חמצי מכור לך - קנה, שחמץ הוא כמין מסויים (שו"ת רבי עקיבא איגר תניינא ז); או לפי שאין מוכרים במקח קצוב, אלא כפי שישומו אותם שמאים, ואם כן לא קיים כאן הטעם של לא סמכה דעתו, שהרי איך שיהיה לא יתחייב לשלם יותר ממה ששוה (שו"ת באר יצחק או"ח ו). במתנההנותן לחברו במתנה כל מה שיש לו בביתו, יש מהאחרונים שסוברים שקנה הכל, שדוקא במכירה אנו אומרים שהלוקח לא סמכה דעתו, מאחר שנתן דמים והוא אינו יודע אם יש שם תבן או זהב, ואומר בלבו אולי לא ישוה הדמים ויש בו תבן, אבל במתנה כיון שבחינם באה לו לא שייך לומר לא סמכה דעתו, שכל מה שיש שם נוח לו (שו"ת לחם רב רא, והביאו בקיצור בחידושי רבי עקיבא איגר חו"מ רט א). ויש סוברים שאף במתנה לא קנה (ראה שדי חמד חמץ ומצה ח לד, בשם שו"ת רמ"ץ). אינו מסויים בכמותומידה ומשקלהיה מינו ידוע, אף על פי שאין מידתו ומשקלו ומנינו ידוע, הרי זה קנה. כיצד האומר ערימה של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך, אף על פי שאין מידת הערימה ידועה, ולא משקל התאנים, ולא מנין קנקני היין, ממכרו קיים, אף על פי שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם (רמב"ם מכירה כא א-ב; טוש"ע חו"מ רט א. וראה ערך דבר שאינו קצוב: במכירה). אונאה
אינו מסויים במקומומוכר מקצת נכסיוהכותב לחברו בשטר: קרקע מנכסי נתונה לך, או מכורה לך, או שכתב לו: כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתם, נחלקו הראשונים אם קנה:
ולפיכך כל המקנה לחברו דבר אגב קרקע ארבע אמות (ראה ערך אגב), צריך לסיים לו אותם ארבע אמות, שאם לא סיים לו בפירוש לא קנה (רמב"ן גיטין ח ב, בשם הר"י מיגש; מגיד משנה שם, בשם הר"י מיגש ובעל העיטור). אבל אם מכר לו חלק בשדה פלונית, הואיל והגדיר את השדה, אף על פי שלא הגדיר את החלק, נוטל אותו חלק מן הפחות שבאותה שדה (רמב"ם זכיה ומתנה ג ה; מגיד משנה שם, בשם ר"י מיגש; שו"ע חו"מ רמא ד).
בחיוב שבועההפטור משבועהאין נשבעים אלא על דבר שבמידה ושבמשקל ושבמנין. כיצד: אמר לו בית מלא מסרתי לך, וכיס מלא מסרתי לך, וזה אומר מה שהנחת אתה נוטל - פטור (שבועות מב ב). ולעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמידה ושבמשקל ושבמנין, ויודה לו בדבר שבמידה ושבמשקל ושבמנין (שבועות מג א; רמב"ם טוען ונטען ד א; טוש"ע חו"מ פח כג-כד). כיצד: אמר לו כיס מלא דינרים מסרתי לך, והלה אומר לא מסרת לי אלא חמשים דינרים, או שטענו מאה דינרים מסרתי לך, והלה אומר לא מסרת לי אלא צרור של דינרים, ולא מנית אותם בפני, ואיני יודע מה היה בו, ומה שהנחת אתה נוטל - פטור משבועה דאורייתא של מודה במקצת (רמב"ם וטוש"ע שם). וכן אם אמר לו: בית מלא פירות יש לי בידך, וזה אומר אין לך בידי אלא עשרה כורים, או שטענו עשרה כורים, וזה משיבו איני יודע כמה הם כי לא מדדתים, ומה שהנחת אתה נוטל - פטור (טוש"ע שם). הטעם
==הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
