|
בהרת הגדרה[1] - מראה לבן של נגע בעור בשרו של אדם[2] מהותהבהרת היא אחד מארבעה מראות-הנגעים של האדם (ראה ערכו)[3], והיא עזה כשלג (תורת כהנים תזריע, נגעים פרשה ב ב; נגעים א א; רמב"ם טומאת צרעת א ב), היינו שהיא לבנה ביותר שאין בלובן למעלה הימנה, ונראה בעור הבשר כשלג (רמב"ם שם), שנאמר: וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ (ויקרא יג ד) - היא לבנה, ואין למעלה הימנה (תורת כהנים שם; שבועות ו ב. וראה רמב"ן שם ג; מלבי"ם שם אות נ), וכמה מראות יש בשלגים, לבנים זה מזה, וכולם בכלל מראה שלג של הבהרת (תוספות שבועות ה ב ד"ה שנים; ר"ש נגעים א א). נגע זה צריך להיראות עמוק מעור הבשר שסביבו, והיינו שנדמה כך לעין, כמו שהחמה נראית עמוקה מן הצל, אבל לא עומק ממשי במישוש (מלבי"ם ויקרא שם אות לח). שמהשמה מורה על הבהירות בלובן, מלשון: בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים (איוב לז כא. רש"י ויקרא יג ב ד"ה בהרת). עזה כשלגומנין שהיא עזה כשלג, שנאמר: וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג (במדבר יב י. תורת כהנים שם), שנראה ממנו שהלובן החזק ביותר במראות הצרעת הוא מראה השלג (קרבן אהרן שם). תולדת הבהרתלמדנו שיש תולדה לבהרת מהכתוב: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת (ויקרא יג ב), ואין ספחת אלא לשון טפלה, שנאמר: סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת (שמואל א ב לו. תורת כהנים תזריע, נגעים פרק ב ד; שבועות ו ב), ואף על פי שספחת נאמרה אחר שאת, יש טפלה אף לבהרת:
ומהי תולדת הבהרת, צרעת שהיא כסיד ההיכל (תורת כהנים שם פרשה ב ד; נגעים א א) של בית המקדש, שמלבנים אותו בכל שנה קודם הפסח (תפארת ישראל שם), והיא תולדה של בהרת וכהה במראיתה ממנה (שבועות ה ב; רמב"ם טומאת צרעת א ב). בהרת שמעורב בה מראה אדוםבהרת שמעורב בה מראה אדום, אף היא בכלל בהרת, שנאמר: בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת (ויקרא שם יט), מלמד שהיא מיטמאה בפתוך (תורת כהנים תזריע, נגעים פרשה ד ג) - מעורב (רש"י שבועות ו א ד"ה פתוך). ונחלקו תנאים במראה הפתוך:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
