[בעטייבונג] (יומא פג) אימור תינבא בעלמא נקיט ליה וספק נפשות להקל (נדה לח) והא תונבא בעלמא הוא דנקיט להפי' כעין טרידות דעת בעלמא דנקיט לה קמ"ל כיון דשפת מן הצער טמאה זיבה וזהמתו חיתו לחם תרגומו ומן תונבא דנקיט ליה מרחקא נשמתיה מזונא: