[ווייך. לאקער] (בסוף אהלות) ב"ש אומרים אף האשפות ועפר תיחוח פי' מקום שאינו בתולה אלא כגון ארץ חרושה שעפרה מודבקת ברגלו וכשמניח רגלו עליה עושה גומא כמהלך על החול כדאמרינן אין מי רגלים כלין אלא בישיבה ובעפר תחוח אפילו בעמידה: