[אויף לוקערן] (ב"מ צה) אע"ג דקא מרפיש ואזיל קמח קמא פי' מרפק ומפתח הארץ לפני החורש ומתחיח הקשה כדי שיהא נוח לחרישה (ב"ר פ' ויגש אליו) רמז למנשה ורפש חד רפיש וזעת כל פלטין ויטוש על המחנה תרגום ירושלמי רפש במשריתא: