[אויסציהען] (שבת ד) הדביק פת בתנור בשבת במזיד התירו לרדותה קודם שתאפה שיבא לידי איסור סקילה שהאופה בשבת מאבות מלאכות הוא ולא אפשיטא וקשיא לן מכדי רדיית פת חכמה ואינה מלאכה (שם קיז) תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכיון שאינה מלאכה אמאי לא פשטו לה להיתירא ואמר רבי חננאל ז"ל קבלו מרבותינו כי בעיא זו להיתר בפטור ומותר הוא לפי' לא אפשיטא וי"א כי רדיית הפת והאפייה היא חכמה ואינה מלאכה אבל רדייתה בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה מלאכה היא תראה הפת אפויה אפשר לרדותה בסכין וכיוצא בה אבל העיסה א"א לרדותה אלא בידים שנמצא כמו לש ועורך ומתקן הוא ואינו מקלקל ולפיכך לא הזכירו במקום הזה הא דתנא דבי שמואל כלל ללמד שאינו דומה זה לזה (חלה פ"ב) רא"א אף הרודה ונותן בסל הסל מצרפין לחלה (מכשירין פ"ג) הרודה פת חמה ונותנה ע"פ חבית של יין וכו' (תמיד סה) והרודה דבש בשבת בשוגג חייב חטאת (בסוף שביעית ובסוף עוקצין) והרודה ממנה בשבת חייב פי' הרודה שנוסח הדבש כדכתיב כי מגוית האריה רדה הדבש ואומר וירדהו אל כפיו ומתרגמינן ונסחיה ומשום הכי קורין לספר שכותבים ממנו לספר אחר נוסחא ואמר (ב"ב סו) אר"א מ"ט דר"א דכתי' ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חטאת: