[קירביס] (שבת קכה) האבן שבקרויה. (פרה פ"ה) קרויה שהטבילוה במים (חולין נז) והטיל בה הרופא הידוק של קרויה פי' אבן שבקרויה מביאין קרא יבשה ומוציאין בני מיעיה ועושין אותה חלולה ועושין אותה כעין זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא צפה ואין יכולין למלאות בה מים מן הבור וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת בדפנותיה שלא תהא מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבור וכיון דאינה נופלת מתבטלת האבן והוי דופן קרויה (א"ב תרגום ירושלמי ויקח לחם וחמת מים ונסיב לחמא וקרויא דמיא):