[האלז] (תענית כד) אתו עבדי שדו ליה סודרא בקקיא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בצוואריה). והוו קא מצערן ליה (ב"ק נה) דהאי אריך קיעיה והאי גוצא קועיה אלא מעתה גמלא טייעא וגמלא פרסא דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה הכי נמי דכלאים זה בזה פי' קועי והוח הצואר ור"ח פירש שוקיו (א"ב מסתברא שבעל הערוך גרס בכל אלו קקיה דאם לא כי היה לו להביאן בערך קע):