[וועשערין] (שבת יט) הרי מאן דיהיב מנא לקצר' נימשח וניתיב לה נימשח ונישקול מיניה אי טפי אפסדיה דמתחיה אי בציר אפסדיה דכווציה ס"א בצר לא גדם מיניה כלומר לא חתך ממנו מלשון גידם טפי אפסיד ביה כלומר דמתחיה והוא קרוב לישבר (מנחות מא) רב יהודה מסר ליה לקצרא פי' מסר ליה גלימיה עם התכלת לקצרא ומפייסו שיזהר שלא יקלקל מראה התכלת עביד ליה סיסא היה כורך התכלת בחוטין אחרים כדי שלא ישנה מראהו חייט מיחט תופרו בטליתו (ב"ק קיט) קצרא שמיה וקצרא שחיל ליה פי' הני שני חוטין או שלשה שחורים שהן על גבי לבן קצרא שמיה שכן קורין להן בשביל שהן דבר קצור ומעט וקצרא שהיא כובס שקיל להו והכל עולין למנין תכלת פי' רב ענן לשלשולי התכלת בכנף הטלית כמלא קשר גודל ואמר רב יהודה ואלו חוטין דשמיהו קצרא עולין למנין מלא קשר גודל ויצחק בריה הוה קפיד ולא היה מכניסן בחשבון מלא קשר גודל זה פירוש ר"ח ז"ל ור' משה הדרשן מנרבונא שנה לנו בקצרא שוויה וקצרא שקיל ליה פי' הוא הכובס ששם אותן החוטין לשמור חוטי הבגד שלא יצאו והוא לוקחן אחר כביסתו והיו תוצאותיו אל עין רוגל תרגום לעין קצרא שדה כובס תרגום חקל משטח קצרא: