[בלאזען שטיין] (ב"מ פד) קביל עליה שית בצמירתא פי' אבן שבמקום זכרות ואימ יכול להטיל מים אלא בצער ועל כן בעידנא דעייל רבי לבית הכסא להטיל מים היה זועק (גיטין סט) לצמרתא ליתי שלשה נטופייתא משחא וכו' עד וגעיין בחומרתא דנפקא מיניה דמעליא לכולהו צימרי פי' אותו אבן שיוצא ממנו כשיתרפא אם ישחוק אותו יפה יועיל שישתה ממנו לכל מיני אבן שבגוף וי"א לכל מיני קדחת וכן מפורש לצמרא ברא קדחת ששורף אותו מבחוץ לצמרא גוא קדחת ששורף אותו מבפנים: