[ריבען] (בריש כלאים) הלפת והנפוס והכרוב והתרובתור (בריש עוקצין) שרשי החזרת והצנון והנפוס. (ירושלמי) נפוץ ופירוש רבי דניאל ז"ל בלע"ז רדי"קי וי"א פשטינקי (יבמות קיח כתובות עה) דנפסא גברא תיקריא בסיפי בבא וליתיב דקלסא גברא טלפתי לקידרא לא בעיא פי' שומרי ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב כלומר אפילו בעלים שלהן מבוזין יותר כבוד יש להן מליישב באלמנות. ור"ח ז"ל פירוש קולסא בדי תרדין ובדי כרוב שמהן יוצאין עליהן ונקראין נפוס קולסי כרוב וקולסי תרדין אפי' בעלה של אשה קולסא היה ממתק את הקדרה ולא היתה צריכה למתק אותם בעדשים כל אלה להראות כי אפי' איש פחות אשה רוצה בו. נפסא כגון נפיא שמנפי' בה את התבואה וכל דבר ארוך ורחב ויש לו ציצין ופרחין קוראין אותו נפיסא כאשר שנינו הצנון והנפוס והוא שמרובין עליו וכן הוא אומר אפילו נפוסא בעלה של אשה היתה יכולה לתלות על פתחה כאמלתרא ומועיל לה יותר מלישב בדד. פ"א לדבר מאוס קורין בל' יון נפס וקולסא כעין לעג וקלס כלומר מי שבעלה מאוס ונבזה מאד (א"ב פי' בלשון רומי מין לפת ודומה לו בפרח וזרע ואינו כלאים בלפת ודומה לצנון בעלים ושרש והוא כלאים עם הצנון כי בכלאים הולכים אחר הזרע ונראה לי פי' דנפסא גברא שהאבר שלו עב וקצר כמו לפת ואינו נכנס באותו מקום ונשאר כמו תקרה בסף הבית דקלסא גברא פי' שהאבר שלו דק וארוך כמו קולס שהוא בד הירקות ועשבים אומרת האשה שאינה מבקשת דף ומכסה לקדרה כי אם דבר שיכנס בה וטלפחא הוא דף ונסר של גת והאומרות כך זנות תחת בעליהן ובנוסחאות כתוב דנפצא ופי' רש"י מנפץ צמר):