[הואך. אטהעם. לעבען. זעעלע] (ברכות מד) כל הקרוב לנפש משיב את הנפש פירוש חתיכה של בשר הקרובה לבית השחיטה ששם מחית הנפש אם יאכלנה החולה מחזקתו וכאלו משיבה לו נפשו והוא עונקא שמברכין עליו על השחיטה לפיכך נקרא בי ברוך. (ביצה יו) וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש פירוש נשמה יתיר' נותן הקב"ה באדם בערב שבת שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' כלומר כל מה שנבראו בעולם הזה להתענג בהם נשמתו ביום השביעי נבראו ומתגדלת ומתרווחת בשבת וכיון ששבת וי אבדה נפש כלומר נתמעטה הנשמה. (במגילת איכה ותזנח משלום נפשי) אכל מכל תבשיל חד פס א"ל לא כן אמרת אכלי' ופסקי' א"ל ומה שמה נפשא דהיא נופשת. (ב"ר פ' י"ד) ויפח באפיו ה' שמות נקראו לה נפש נשמה חיה רוח יחידה. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם העולה. נשמה זו האופה דברייתא אומרת האופיתא טבא. חיה שכל האיברין מתין והוא חיה בגוף. יחידה שכל האיברין שנים שנים בגוף והיא יחידה (ב"מ נ) ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה (גמרא) האי מאן דמוקים אזוזי מיקרי נפש רעה פי' שמדקדק בכספים ואינו רוצה בכספון. (סנהדרין עג) ואילו שמצילין אותן בנפש הרודף אחר חבירו להורגו וכו' פי' מצילין הנרדף מיד הרודף בנפשו של רודף שהורגין אותו. (נזיר מב) נפשות לאתויי רביעית דם שיצא משני מתים שמטמא באהל שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבא (סנהדרין עב) יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש. נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים (ב"ב פט) פי' נפש היינו הלשון שבתוך הצבת כמו הנפש בתוך הגוף ואותו הצבת שאוחזין בו צריך להיות ארוך ג' טפחים והיינו תלויה באויר שבאותו צבת תלוין המאזנים וצריך להגביה כפות המאזנים ששוקלין בהן מן הארץ שלשה טפחים שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ בכח ויחזיר מהרה למעלה ונראה הכף האחר מכריע ויאמר הרי כבר שקול וקנה היינו הברזל הארוך שתולין בו הכפות צריך להיות ארוך י"ב טפחים ומתנה היינו הרצועות שתולין בהן הכפות י"ב טפחים של חנווני ושל בעל הבית שמוכרין בהן חפצים. טורטני משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב כגון זה נפש המסכת. (כלים פכ"א) פי' חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף: