[בעוועגען. שיטטעלען] (סוכה לז) והיכן היו מנענעין פי' ניענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ששנינו (מנחות סא) בענין שתי הלחם וכבשי עצרת ואמר רבה התם וכן ללולב אלמא צריך לנענע בהולכה ובהובאה שלשה פעמים זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ועיקר דבר זה מתלמוד א"י דגרסינן התם רבי חייא בר אשי בשם רב המשכים ללכת בדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע וכשמגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל תניא צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר ודבר בעי רב זירא הכין חד והכין חד או הכין והכין חד פי' כבר אמר צריך ניענוע ג"פ בעי ר' זירא ההולכה תחשב פעם אחת וההובאה פעם אחרת או ההולכה וההובאה פעם אחת נחשבים וצריך להוליך ולהביא ג"פ בכל אחד ואחד: תמן תנינן (נדה סב) שבעה מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג"פ על כל אחת ואחת רבי זעירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא אפשוט וכיון דלא אפשוט עבדינן לחומרא ג"פ על כל אחד ואחד. (ברכות כח) רבי נחוניא אומר כיון שנענע ראשו שוב א"צ. ס"א כיון שהרכין פי' כיון שהרכין ראשו ומתראה ככורע דיו והלכתא כוותיה מיהו מאן דטרח וכרע טובא טפי עדיף דהא רב חסדא כרע כי חזרא שהוא דק ונכפף הרבה וכי זקיף כחויא שזוקף הראש לכתחילה. (מ"ק כח) א"ר יוחנן אבל כיון שהרכין ראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו פי' שמא צריך לגדולים או לקטנים אם באו רשעים על אדם ינענע להם ראשו בערך גל (א"ב ל' מקרא זה נוע תנוע ארץ וחז"ל כפלו האותיות):