[איין ארט פרוכט. מאנאטה ניסן] (עירובין כח) כי תניא ההיא בר ניסני (פסחים כג) רבי אילא בר ניסני קץ פירש בהלכות גדולות כפניות דניסני דקרי להו נופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ וכיון דלא עבדי פירא אחרינא היינו פיריהו וסיוע להדיא פי' הא (שם נב) רבי אילא קץ כפנייתא דשביעתא ואסקינן רבי אילא בר ניסני קץ דעלמא הן גמר פריו ולא כלה קרינן ביה פ"א כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בה טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד ולכשיגדילו לזמן מועט יופסדו מלאכול אבל מהנים לדרך אחרת כיצד יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והיאך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלח' המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרין הן כעדשין מביאין הכפניות ומסביבין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאה פירות נאין ובלבד שלא תאחר זמנן אפילו יום אחד שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל ואותן התמרים שאיחרו בלא הרכבה לא יצליחו ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממונן של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד וידוע שאם יעבור זמן אפילו יום אחד יופסדו לפיכך אלופינו הורונו במאירת עינים מרכיבין דקלים כל היום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וזהו טעמו בתוספת זבחים מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום (א"ב נסחני כתוב):