[אויס פליקקען] (שבת עד). ת"ר התולש את הכנף הקומטו והמורטו. (נדה נו): אם איתא דמיא נפל עליה אימרטוטי הוא מימרטט. (ב"מ סא). ואת הרחלים מפני שגזוזות ושוטפות ומורטות. (שבת מט). ממרטא דביני אטמי פי' הצמר שבין היריכות של בהמה כיון שתמיד השתנה שותת ביו יריכותיה יש בו לחלוחית ואינו מתנגב לעולם ואפילו עושה מאותו הצמר כסות יש בו לחלוחית. (א"ב ל' מקרא הוא ואמרטה משער ראשי). (חולין צח). רבא ממרטט ליה כלומר מרטט אחריו וחותכו יפה. (א"ב תרגום וע"י רשעים ירטני וע"י רשיעי ממרט יתי נוסחא אחרינא ממרטט יתי):