[וואלע] (שבת י) מילתא אלבשייהו יקירא (מגילה יג) מילת לבנה. (חולין נב) מקום שאין בו שאין בו מילת פי' אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותה דומה לצמר נקי (גיטין נט) סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה פי' בערך סובני. (מעילה יח) בלבושא מציעא ומלמלה פירוש בלבוש הלבוש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה מלמלה בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה. (שבועות כו) מאי כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. (קדושין כא) אמר רבי אלעזר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת פירוש הרך שבאזן אותו שלמטה (נדה יז) בית שמאי אומרים בודקין מיטותיהן במילא פרהבא גם זה מלשון צמר נקי שכובשין אותו למילת. צמרי ופשתי שמני תרגומו כסות מילא ובוץ משח (א"ב שם אי נקרא מילת בל' זני ורומי והיא קרובה למחוז איטליא והיה שם צמר דק ונקי מאוד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ):