[פיש] (מ"ק יא) כוורא טוייה באחוה פירוש המלח והדג אחים שניהם מן הים נבראו ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתננו במי' צוננין שהוא אביו היינו אסקיה באבוה אכליה בבריה מטבילו בציר היוצא ממנו ושותף עליו אביו המים וזהו שכתוב בספרא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא אמר הגאון רב שרירא אני לא כך למדונו רבותינו כוורא מיא ולא חמרא חמרא ולא שכרא וזה קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו וזה שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא ליטעון פוריא שהן יפין לגוף והוא סובלן אלא שמרבין הזרע לפיכך אין המצע סובלן מיכליה בבריה פי' מורייס של דגים מביאין דגים קטנים שאין בהן שמנונית ומולחין אותן כדי שייבשו ועושין מהן מורייס ומשלחין מהן מנות איש לרעהו וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן. (ב"ב קסו גיטין פו) רב צייר כוורא פי' צורת דג (א"ב תרגום צפור שמים ודגי הים צפרי שמיא וכוורי ימא):