[קרוג]. (ביצה כד) וציפורים שקננו בטפיחים ובבורות. (חולין קלט שביעית פרק ט) אוכלים על הטפיחים פי' אחי רבי דניאל ז"ל על מה שמשימין העופות בטפיחן שהן כלי חרס הבנויין בכותלים לקני בהן העופות. ויש מפרשין אוכלין על הטפיחין על מה שבין העשבים. (שבת קכה) זמורה שהיא קשורה בטפיח (שבת קנז) ופקקו את המאור בטפיח (יומא ל) והטפיח מחזר על האורחין. (בכורות מה) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח פי' כמין דלי שחור טפוח אין פחות מי"ו פי' אל תתנו לו אלא כדי שישאב וישתה לצמאון שלו ואין פחות מי"ו ועוד אמרו שמא יצא מהן טפיח וזהו פירוש פתי' אוכמא ודומה לקרויה והוא נמל בלשון חכמים והוא דלי ועוד פי' לטפיח אין פחות מי"ו בערך בור: