[אונריין] (בסיפרא בפרשת זבה) תניא כטומאת נדתה ולא כימי נדתה והלא דין הוא ומה במקום שלא עשה טומאת המטמא וכו' פירוש מדקאמר כטומאת נדתה ילפינן דמשכב זבה טמא טומאת ערב כטומאת נדה שהרי נדה דאורייתא שאפילו רואה יום ז' טובלת ליל ח' וטהורה וכן נמי כל מי שנוגע בה טמא טומאת ערב ואיתקש משכב זבה למשכב נדה שיהא טמא טומאת ערב ולא הוקש לימי טומאתה שהן ז' ימים שיהא טמא טומאת ז' ומה במקום שהקל ולא עשה תחתונו של בועלה כתחתון שלה שהתחתון שלה מטמא אדם וכלים ותחתון של בועל נדה אוכלין ומשקין מטמא אדם ובגדים לא מטמא החמיר בימי טומאתו וכתיב ביה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ועשה ימי בועלה שהוא המיטמא כמות' ואפילו בא עליה ביום ז' שלה יטמא ז' ימים כאן במשכבה שעשאו כמותה שמטמא אדם ובגדים והחמיר בו אינו דין שנחמיר גם בימי טומאתו ולדונו בדינה שיהא משכבה טמא טומאת שבעה ת"ל כטומאת נדתה ולא כימי נדתה טומאת ערב הוא מיטמא ואינו מיטמא כימי נדת טומאתה טומאת שבע. טומאת גוויות טומאת הקדשות (בסיפרא) וזה לכם הטמא טומאת הגוויות הן השרץ והבבלה והמת וזב וזבה ונדה וכיוצא בהן וטומאת הקדשות השורף את הפרה ואת הפרים והמשלח את השעיר ומפורש בתוספתא (דמסכת שבועות) וכל דבר טמא לרבות כל הטמאין שבתורה רבי נתן אומר טומאת גוויות ולא טומאת הקדשות יצא השורף את הפרה וכו' וטומאת הגוויות (בגמרא דיום הכיפורים) לענין אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין שהוא פוסל את התרומה ומי"ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני וכו'. (בסוף סיפרי) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה וגומר יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר כשהוא אומ' למטה ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בבהמת מוקדשין וכו' טומאת שרץ מרובה (שבת סד) פי' מרובה שהיא כשמונה שרצים והיא קלה שהיא טומאת ערב טימאת מת מועטת שאינה אלא במת בלבד והיא חמורה שהיא כטומאת שבעה. (בריש מכילתא) הואיל וטומאה מעכבת ואביב מעכב מה טומאה אין פחות משלשים יום אף אביב אין פחות מל' יום. פי' רבינו ניסים ז"ל מה טומאה נדחה מי"ד בניסן לי"ד באייר שהן ל' יום אף אביב נמי שאם לא ימצא מעכב הפסח ומעברין בשבילו שלשים יום. (ובריש כלים) טמא מת אב הטומאה מכלל דמת עצמו אבי אבות (בכורות כג) בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב. (ע"ז ס) ור"ש מ"ט דתניא לא תאכלו כל נבילה וגומר נבילה הראויה וכו' סנהד' כג) ואלו שהן במיתה האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וכו' ומפורש שם אמר שמואל משום רבי אליעזר בן יעקב מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כייחלנוהו וכו'. (נדרים צ) האומרת טמאה אני לך פי' כגון אשת כהן שאימרת נאנסתי ולך אני אסורה וכו'. (זבחים י) טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב ר"י הגלילי אומר טמא שהכל טהור חייב וטמא שאכל טמא פטור וכו'. (בכורות לג) בית הלל אומרים בכור מאכילין אותו לנדות מ"ט דאמר קרא הטמא והטהור יאכלנו: