[שווערד] (פ' ח' דשביעית) אבל קוצה היא בחורבה. (כלים פכ"א) בחרב ובבורך ובביצול טמא פי' חרב בלשון ישמעאל סייף והוא העץ שתופס בו האיש החורש ידו נכנס בתוך העץ וכו' שנים עצים שהן לחים והוא דבוק בסיכת פנדא שהוא את ומנין שהוא כן דתניא החרב שפרשה עם יתדות המחרישה הרי זה טמא מפני שהוא מנקב חוליות של באר והוא דומה לברזל שנוקבין בו אבן שעל הבור העץ שנכנס בתוך האת שמו בלשון ישמעאל סכתא פנדא. חרב הרי הוא כחלל כבר פי' בערך חל חרבא דאושכפא (שבת קכג) קנה של זתים פי' אזמל של אשכף כמו תרגום חרבות צורים אזמילוון והוא שמגרדין בהן העורות: