[פעל הויט] דמליח וקמיח (שם עז גיטין כב) שלש עורות הן מצה חופה רפתא מצה כמשמעו מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמת עצמו אף האי עור נמי חופה דמליח ולא קמיח ולא עפוץ וכו':