[גונסט] (ב"מ עא) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא. (ובהגדת ילמדנו באם כסף תלוה) זה שאמר הכתוב מרבה הונו בנשך ותרבית וגו' כיצד היה ישראל צריך ללות ובא נכרי ללות ואמ' מוטב שאלוה לעכו"ם בריבית מללות ישראל שלא בריבית והלוה לו והעשיר לפי' שלמה צווח עליו מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו זה עשו ועשו חונן דלים הוא עושק דלים הוא אלא שהמלכות שומעת שהוא נושה בריבית מתגרה בו ונוטלין ממנו דימוסות מרחצאו' ואסטוניות שבמדינה וצורכי עוברים ושבים הוי לחונן דלים יקבצנו. (שבת נב) אין הרחלים יוצאות חנונות פי' בגמרא. (מ"ק נה) בעת חנינתו אבד חנינא פי' בעת חנינתו דולד אבד חנינא אביו המחננו: