[מיטלייד. ליבליכקייט] (יבמות לח) דלמא כתובת אשה שאני משום חינא פי' מאי טעמא אמרי בית שמאי נוטלות כתובתן דמש"ה תקינו רבנן כתובה לאשה מספק משום חינא דכיון שיודעת שאפי' מספק נופלת כתובתה משמשת לבעלה ויעלת חן בעיני בעלה ואנן בעינן שתהא נושאת חן בעיני בעלה. (כתובות פד) ורבי אלעזר אומר כתובת אשה משום חינא פי' דכיון דידעא איתתא דמידחי בעלי חוב ויורשין לאחר מיתה מקמה תהא משרתת לבעלה בכל כוחה מחיים ומתוך כך תמצא חן לפניו ויהיה שלום בינו לבינה. (שם צו) בשלמא מן הנישואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט עולא אמר משום חינא פי' בשלמא אלמנה מן הנישואין משום הכי מוכרת שלא בבית דין משום דאית לה מזוני ומזוני צריכה מיד ולא לאהדורי אבי דינא אלא אלמנה מן האירוסין דלית לה מזוני אלא כתובה מנה מאתים אמאי מוכרח שלא בב"ד לצורך כתובה הא מציא לאמתוני עד דתשכח בי דינא דזבנא על פיו משום חינא כדי שימצאו חן בעיני בעליהן דמתוך דידעי דאיתת אלמנה בין מן הנשואין בין מן האירוסין תוכל לגבות כתובתה דלא תצטרך לחזר אחר בית דין בשביל חיבה זו תהא משרתת לבעלה ומתוך כך תמצא חן לפניו אלה פי' מגנצא. ורבינו חננאל פי' משום חינא שתקח ממון ותנשא בו ארוסה דלא נפיש חן דידה פי' שאין לה אלא מנה מאתים אבל גרושה אית לה גם תוספת ומפורש בירושלמי (בפרק הכותב) כדי שיהו הכל קופצין לישאנה אבל בעל חוב אינו נפרע שלא בפני הלוה וכן הלכה (שם סא) דאכלה כוורי הוו לה בני חינני פי' יפים בעלי חן. (סוטה מז) אמר רבי חנינא ג' חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על לוקחו וכענין הזה בערך בשר. (כתובות סא סוטה מט) רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא פי' תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א דהינוניתא פי' שם מקום והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להך צער: