[שלאגען, קלאפפען] (סוכה מה) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע"ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו' כוברין אותה בכברות. (שבת פ) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי' סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי' ר' ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד' אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (ב"ק נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי' שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי' חמימות קדים או פציעת המכה. (וב"מ קיו) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי' שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי' רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (ב"ב קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע"ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (שם י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי' גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס"א מקור ונברכת אח' הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו: