[טרינקען, זיפין] (שבת עז) איבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה א"ר נחמן בר יצחק הגמיאני נא מעט מים החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ. (תולין קיא) רב בר סבא איקלע לבי רב נחמן קריבו ליה כבדא שלוקא ולא אכל פי' אף על גב דרב נחמן חלטי לי' ברותחין ואכיל כד איקלע רב בר שבא לגביה קריבו ליה כבדא שליקא דהוה חלטיה ברותחין ולא אכל אמר רב בר שבא רבה לא אכיל וכיון דחזייה רב נחמן דלא אכיל אמר גמו לשבא פי' מקולקל במיעיו הוא דרך הקאה הגיעו ואין בו כח לאכול ומתירא שמא יקיא לפיכך נמנע מלאכול זה הכבד כלומר היא על שם האיש ששמו בר שבא כמו אכילה גסה ואע"פ שמראים הדברים כי אם יקרע הכבד שתי וערב והסמפונות ויהיה חתיכו לתחת שרי הא מעשים בכל יום ולא שרו אלא אחרי צלייתו באש אם ירצה אחרי כן לשלקו מותר אבל בלא צלייה אסור ואם היא מתובלת אוסרת ונאסרת זה פי' ר"ח. פ"א גמו לשבא האכילוהו על כרחו: