[אבשניידען, טרענען] (בפ"י דשביעית) אילן שנגמם והוציא חליפין (ובפ' ד') ב"ש אומר יגום ב"ה אומר ישרש ומודין במחליק עד שיגום פי' כורתו ומניח השורש בארץ. (ובפ' ב' בכלאים) אם רצה גומם עד פחות מטפח. (ובפ' ט' בתרומות) ואסורין מלאכל עד שיגום. (בכורות לא) במשנה על אלו מומין חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו. (פ' י"ז בכלים) נפרצו שיעורין כזתים נגממו שיעורן במה שהן. (חולין צב) רב אסי גיים ליה פי' רבינו חננאל מניחו על הבשר כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה ואמר ליה שמואל חות ביה טפי מעשה דבר פיילי בגמרא הנוטל גיד הנשה פי' בר פיילי היה מנקר ירך של בהמה הוא קא גיים בגיד הגשה כלומר מניח שמנו בבשר ולא היה מדקדק עליו ליטול כולו כדרב אסי בלובן. כוליא דהוה גיים ליה חזיה שמואל א"ל חות טפי כלומר חטט אחריו אי לאו דחזיתך הוות ספית לן איסורא אירתת נפל סכינא מידיה א"ל דאורי לך כרבי יהודה אורי לך דאמר יקיים בו מצות נטילה כלומר אינו צריך לדקדק אחריו וכן עשה רב יהודה בקרום של טחול רבי יהודה אומר גוממו עם השופי פי' חותכו. (חולין מד) לא קשיא הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי פירוש נתעכלו כדאמר גיממו עם השופי. ובגמרא דניקבה הריאה אתגום שרי. מצא בהמה שפיה גמום. (ושם ע) המבכרת וגממו כותלי בית הרחם מהו פי' נתעכלו שפתי בית הרחם כדאמר בענין נפל לחי התחתון דאיגום איגומ'. (בכורות מד) הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי ודאיגום איגומי מי מפסלה והא תנן פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגום תירגמא זעירי לעיל מדכרותיהו (ובפ' ד' בשביעות ובב"ב פ') זיתים לקוץ קוצץ למעלה מעשרה או גומם מעל הארץ כשרוצה לומר ישמעאל ירדו אומר גוממו: