[הויט אבגישיילט] (שבת י) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ"ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא' שעל בשרו פי' אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו) הוגלד פי' המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה פי' עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת' גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר"מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי' נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (ובב"מ כד) ר"ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (במ"ק כז סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ר"ה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב' וג' שופרו' דמו (שם כ"ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית' כביד' והיום הית' קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפ' צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי' כעובי דינר גרדיון הוה בו: