[צערהויען, צערהאקען] (בפ"ק דאהלות) אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגויד ואפילו גוסס (יבמות קך) ראוהו מגויד וצלוב על הצליבה וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו פירוש מחותך הגידים (סנהדרין סז) לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגידיה לגמליה. (ובויקרא רבה פרשה אל תהי עד חמס) מעשה בשלטון שהיה בקסרין שהיה מגייד את הגנבים והורג את הקבלנים. ס"א מנגיד: