[וואננע, קעסל, פאס] (שבת קנז) אמר רב יהוד' אמר רב הילקטי קטנה הית' בין שני בתים וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן לידע אם יש בגיגית פותח טפח פי' כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חליל פתוח. (שבת יא) גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו בית שמאי דמפקר להו אפקורי פי' גיגית כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשות שכר מבעוד יום ונישרין בשבת נר שמדליקין מבעוד יום ודולק בשבת קדירה ששמין אותו בכירה בע"ש ומתבשלת בשבת וכן בשפוד (שבת קט) יד לגיגית תיקצץ פי' כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו. (בב"ר פ' לג:א) אין עושין כיסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב וכו' כדכתיב בערך אבל. וכן (בילמדנו ויהי חשך. ובפסי' ונהפכו לדם) אמר רבי אבן הלוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ממלא הקיתון מתוכ' ומוציא' מלאה דם וכו'. (סוכה מה) מניחין אותה בגיגית של זהב: