[זייען. זאממע] (בשבת קמ) נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה פי' כגון אבן שאין לה דמים וי"א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהן ופייסוהו להראותם להם (א"ב בנוסחאות שלנו גרסי' וכורא בחדא דא ומפרש רש"י לשון כור צורפין לשון אח' בור לשון בור שיחה ולפי פירושו כנוי לערות נקבה הוא ושייך יותר פי' של בעל הערוך לסוגית הגמרא) בי אוצבתא בבורא כבר פירשנו עם אוצבתא. (בריש גמרא דכיצד הרגל) דשדו בה בזרני פי' שהיו זרעונין בכלי. (במציעא עד) אריסא יהיב ביזרא. (ושם קג) פי' אפילו אמר לו בתר הכי כריבנא לה או נכישנא לה יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ אפילו או תחרוש או תנכש אחר כן הוא צומח. (בסנהדרין צג) שלחי' לאיתויי בזרא דאספסתא פי' שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא (ובע"ז סח) בזרא דכיתנא. (בגיטין עח) בזר' גרגלא. (בקדושין לט) מערב בזרני ושרי (ובחולין ס) רב חיננא בר רב פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו לאורתא בעי רחמי ואתא מיטרא וצמחו. (שם נא) עביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין קשין ובלשון ערבי קורין לזרע בזר (א"ב תרגום ירושנמי מזריע זרע דבזריה מזדרע ואונקלוס תרגם בר זרעי' אם כן בזרא כמו בר זרע'):