[צערשטרייען] (בחלק קט) אתייה קודשא בריך הוא לאברהם ואותביה לימיניה בזק בהון עפרא והוו חרבי בזק בהון גילי והוו גירי. (ערובין קד) בוזקין מלח על גבי הכבש כדי שלא יחליק. (ובב"ב עג) דלינן גליא עד דחזינן לבי מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא כי מיבזיק ארבעים גריוי דבזרא דחרדלא: (ובב"ר פרשה כז) לא ידון רוחי באדם אמר רבי חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם לפי שבעולם הזה היא נבזקת בכל הגוף הה"ד ואת רוחי אתן בקרבכם. (ובפ' נא) ויבאו המלאכים סדומה כמראה הבזק רבי יהודה בר סימון בשם רבי לוי בן פרטא כזה שבזק גפת בבירה פי' לשון פיזור. ויפקדם בבזק (ביומא בריש גמרא דבראשונה) בזק מאי משמע דהאי בזק לישנא דמבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר דמעיקרא כתב בבזק ולבסוף בטלאים פי' לישנא דמבדר כלו' אבנים שמשליך אדם. (ובפיסק' דכי תשא ובילמדנו בפרש' כי תשא) ויפקדם בבזק כד אינון מסכינין כאילין בזקי' כד אינון עתירין כאילין אימריא ומפורש בהגדה מהו בזק אבן נטל מכל א' ומנאן באבנים כצרות אבן במרגמה תרגום היך ביזקא דכיפא בקילעא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב היך נקצא דטסא):