[זייפען ווארצל] (שבת פט ובנדה) בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג פי' בגמ' קימוניא א"ר יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא: