[שאטן פינסטרניש]. כי על כן באו בצל קורתי תרגום ירושלמי ארום ברם כדין עלו באישון שירותי. וכמו השחר עלה תרגום ירושלמי ובאישון מסקי בן לזקוניו ואשון סיבבותא. לא עת האסף המקנה לא אישון למכנש בעירא ויזרח לו השמש תרגום ירושלמי וטמעה ליה שימשא דלא באשינא: והיה בתבואות. ויהי עוד כברת הארץ: במועד שנת השמיטה: יאכלו האנשים בצהרים. בלא עת נדתה. ולפי העלות הענן (א"ב בנוסחאות גרסינן עלו למיבת תחות טלל כשורא חדא דילי ודע שלפי דעת בעל הערוך התרגום שאנו בלשון המוני וקוראים לו תרגום יונתן בן עזיאל הוא תרגום ירושלמי והפסוקים שנאמרו בתרגום ירישלמי לא נאמרו מבעל תרגום אחר אלא נמצאו נוסחאות שנויות ולכן הביאום ובעל הערוך קרא לתרגום אונקלוס תרגום בבלי ולאחר קרא ירושלמי והראיה שזו היא סברת בעל הערוך שבערך זה אמר בן לזקוניו לאישון המלה זו לא נמצאת בתרגום הנקרא אצנינו ירושלמי כי אם בתרגום המתיחס אל יונתן בן עוזיאל ולפי דעתי יונתן בן עזיאל לא תרגם התורה כי מלבד אשר חז"ל לא הזכירו דבר זה יש ראיה עצומה כי בתרגום התורה נמצא זכר עיר קוסטנטיני בפסוק וצום מיד כתים אשר לא היתה בימי יונתן בן עזיאל ונבנית אחר מותו כמה שנים ודע עוד כי בין נוסחאות שבאו לידי בעל הערוך ונוסחאות דידן יש הפרש גדול ובנוסחאות דידן תרגום ויזרח לו השמש ודנח ליה שמשא קדם זמניה ופי' אישון עת וזמן קבוע וגם מקום: