[ארגל]. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו) אבוב של קליות (במשנ' דכלי' כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו' כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא' אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי' קולו ערב כמו שהיה (ובסוכ' נ' פ' החליל חמש' וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו' אבוב אי אפשר לעשות' ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי' כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי: