[שויים וואללע) (ב"מ סח) כי פליגי בנסיובי ותותרי פי' הצמר שעל הירכים שגללי הצאן מסתבכין בו בשעה שיוצא הרעי מן החלחלית והרועין גוזזין אותו הצמר כדי שלא יהו הגללין תלויין בו: