[דאס איזט דאס ווארט וואס דיא געריכטסדינהר פפלעגן דאמיט אנצופאנגן ווען זיא האבן עטוואס אויסגערופן]. בשבת פרק הבונה (דף קנ) אא דאאזרך איכא בינייהו ת"ק סבר לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורין בעלמא מחייב פי' שתי אותיות שהן שם אחד א"ב דת"ק אינו מחייב ור"ש מחייב אי הכי היינו רבי יהודה דהוא כמו ת"ק דר' שמעון מחייב כה"ג וכ"ת אה"נ הא רבי יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיונו אבל אא שאין מהן מלה ידיעה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא רבי יהודה לא מחייב בהכי כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה ורבי שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב פי' גלטורין קמיעין שכותבים בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן פ"א כותבין אא במקום אמן אמן: (א"ב פי' קלטורין בלשון יוני שלוחי ב"ד וכרוזים והם להקהיל העם ולעוררם לשמוע קוראים בתחלת דבריהם בקול גדול אא ובאה בלשון חכמים אות ג' תמורת אות ק' במלות נכריות הרבה):