איסור והיתר הנמצאים לפנינו, ומסופקים אנו איזהו האיסור, להבדיל מדבר אחד הנמצא לפנינו, ומסופקים אנו אם הוא אסור או מותר.
למשל: שתי חתיכות המונחות לפנינו, אחת של חלב ואחת של שומן, ומסופקים אנו איזוהי של חלב ואיזוהי של שומן, הרי זה "אקבע איסורא", ואפילו בא גוי ואכל אחת מהן, ונשארה רק חתיכה אחת של ספק חלב, מכל מקום כבר הוקבע האיסור משעה שנתעורר הספק. אבל אם לא היתה לפנינו מתחילה אלא חתיכה אחת, ומסופקים אנו בה אם היא של חלב או של שומן, אין כאן קביעת איסור שהרי הספק הוא אם בכלל יש כאן איסור.
העובר בשוגג על ספק איסור של "אקבע איסורא", שעל שגגתו הוודאית היה חייב להביא קרבן חטאת, הרי זה חייב להביא קרבן "אשם תלוי" (ע"ע).
למשל: מי שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל - חייב קרבן אשם תלוי. ואפילו אם בא גוי ואכל את אחת החתיכות, ונשארה רק חתיכה אחת של ספק חלב, ובא ישראל ואכל בשוגג את החתיכה שנותרה, הרי זה חייב להביא קרבן אשם תלוי, שכן, כאמור, כבר הוקבע האיסור משעה שנתעורר הספק.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)