במקור - תיאור מקום שכינתו של ה' בזמן הגלות. על פי אחת הדעות במסכת ברכות (דף ח ע"א), 'מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד'. כלומר - שכינתו של ה' נמצאת היכן שקיימת הלכה פסוקה, ועל כן ישנה עדיפות להתפלל במקום בו 'גורסים' ומשננים הלכות, על פני מקום מקרא או מדרש ('בתי כנסיות ובתי מדרשות').
הביטוי 'ארבע אמות של הלכה' משמש גם כדי לתאר הקפדה ועיסוק בפרטי הלכות ודינים, יחד עם הטענה שהדרך היחידה לפגוש את ה' בעת הגלות היא על ידי קיום מדוקדק של מצוותיו.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)