טעם סביר והגיוני לדבר שיקרי שנאמר קודם לכן. במקרים מסויימים מקבלים חכמים את ה"אמתלא" שנותן אדם למה שאמר קודם לכן, כשהוא מסביר שלא אמר אמת מפני סיבה מספקת.
לדוגמא: אשה שאמרה: "אשת איש אני", ולאחר מכן חזרה ואמרה: "פנויה אני" - אינה נאמנת, שהרי בדבריה הראשונים אסרה את עצמה מלהינשא "שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא". אבל אם נתנה טעם סביר והגיוני מדוע אמרה קודם לכן "אשת איש אני", כגון שאומרת: "לא אמרתי אשת איש אני אלא כדי להתחמק מאנשים שאינם הגונים שרצו לשאת אותי" - הרי היא נאמנת*.
דוגמא נוספת: אשה שאמרה לבעלה: "טמאה אני", וחזרה ואמרה: "טהורה אני", אם נתנה טעם סביר והגיוני מדוע אמרה קודם לכן טמאה אני, כגון שאומרת: "לא אמרתי לך טמאה אני אלא מפני שלא היה לי כח לתשמיש" - הרי היא נאמנת.
----------
* בתלמוד (כתובות כ"ב ע"א) מובא מעשה באשה נאה מאוד, שביקשו אנשים רבים לקדשה, ואמרה להם: "מקודשת אני". לאחר פרק זמן עמדה וקידשה את עצמה. אמרו לה חכמים: "מה ראית לעשות כן?". אמרה להם: "בתחילה, כשבאו אנשים שאינם מהוגנים, אמרתי שאני מקודשת; עכשיו, שבאו אנשים מהוגנים, עמדתי וקדשתי את עצמי". ומסיים התלמוד: "וזו הלכה העלה רב אשי שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו: אם נתנה אמתלא לדבריה - נאמנת".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)