|
שם:
אמרכל אמרכל: שם כללי לממונה במקדש. האמרכל הוא בעל תפקיד במקדש, ומשמעותו בראשי תיבות: 'מר על הכל', כלומר, אדון ואחראי על הכל[1]. תואר זה מצינו בתרגום באשר לאלעזר בן אהרן הכהן, שהיה 'נשיא נשיאי הלויים' ונקרא בתרגום - אמרכל[2]. יש שמצאו משמעות נוספת בשם זה, שענינו אמירה, כלומר, אומר ומצוה על הכל ואין משיבין על דבריו[3]. מספר האמרכלים ומעמדםהאמרכל ממונה מקרב הכהנים או הלויים, אך מצינו מקור בתוספתא ממנו משתמע, שניתן למנות אמרכל מישראל[4]. מבואר במשנה, שממנים במקדש שבעה אמרכלים לפחות[5]. מעמד האמרכל נזכר בתלמוד, שהיה למעלה מן הגזברים* שבמקדש, ולמטה מהקתיקולין*[6]. מאחר שהיו גזברים רבים, האחראים על עניני הכספים במקדש, ומופקדים על רכישת הקרבנות, וכן יין, שמן וסולת לנסכים וכיוצא בכך, מינו עליהם אמרכל האחראי על חלק מן הגזברים, והוא הקובע את תפקידם ואחראי על ביצוע התפקיד כהלכה[7]. מעל האמרכלים נתמנו הקתיקולין, אשר הנחו את האמרכלים בתפקידם. נמצאו חמשה ממונים לדרגותיהם במקדש האחראים על הניהול הכספי וסדרי העבודה: כהן גדול, סגן כהן גדול, קתיקול, אמרכל וגזבר[8].
מעולם המחשבהשבעה אמרכלים לפתיחת שערי העזרה על שום מה?שבעה אמרכלים לפתיחת שערי העזרה על שום מה? מצינו בדברי האחרונים שהסבירו, מדוע נאספים האמרכלים כולם לפתיחת שערי העזרה עם שחר, ומתברר, שיש לכך רמז במדרש. שכך דרשו חז"ל את הפסוקים המתארים את תחילת בואו של יעקב לחרן: 'והנה באר בשדה - זו ציון... והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה - אלו שלשה רגלים... ונאספו שמה כל העדרים - באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. וגללו את האבן מעל פי הבאר - שמשם היו שואבים רוח הקודש. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה - מונח לרגל הבא[9]'. נמצא, שהמקדש נמשל לבאר מים עמוקה, אשר משם שואבים רוח הקודש, וכמבואר בדברי חז"ל על יונה הנביא, שזכה שתשרה עליו רוח נבואה בעת שהגיע ממרחקים לשמחת בית השואבה במקדש[10]. נמצא, שפתיחת שערי העזרה עם שחר, כמוה כגילוי פי באר מים חיים לכל אלו הבאים בשערי המקדש לראות פני שכינה. לפיכך, נאה הדבר שיתייצבו כל האמרכלים יחד לפתיחת השערים. תפקיד האמרכליםבמקדש היו ממונים בתחומים שונים: על נעילת שערים, הטלת פייסות* וכדומה, חלק מהממונים נקראו אמרכלים. בתוספתא נזכרים אמרכלים נוספים, והם: הממונים על התנורים, על איחסון הלולבים, ועוד. כן היה ממונה על מפתחות העזרה, זאת, לפתיחת שערי העזרה הנעשית במעמד שבעת האמרכלים[11]. בירושלמי מובא, שהיה סדר מסוים לנעילת הלשכה בה ניתנו השקלים ולחתימתה, זאת, כדי לשמור על נקיון כפיהם של הכהנים הממונים. הגזבר היה נועל את הלשכה ומשאיר עליה את חותמו, ואחריו חתם האמרכל, וכן הלאה עד הכהן הגדול. וכשבאו לפתוח את הלשכה, תחילה התיר הכהן הגדול את חתימתו, עד שבא הגזבר ראשון החותמים ופתח את הלשכה להוצאת השקלים עבור קניית הקרבנות[12]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
