א: אדם שאינו חשוד על שום עבירה ועל שום ביטול מצווה, או אדם שמחזר אחר מצוות ומעשים טובים. ב: אדם שבא לידו דבר עבירה וכפה את יצרו.
אמרו חכמים: אדם כשר שמת חייבים לקרוע עליו, וחייבים לבכות ולהתאבל עליו, וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר - מוחלין לו על כל עוונותיו. וכן אמרו: כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו.
"אדם כשר" לעניין האמור, נקרא מי שאינו חשוד על שום עבירה ולא על שום ביטול מצווה, ולא נשמע עליו דבר חטא, אף על פי שאינו גדול בתורה; ויש אומרים שאדם כשר לעניין האמור, הוא אדם שמחזר אחר מצוות ומעשים טובים, אף על פי שאינו חכם בתורה.
הגדרתו של אדם כשר בנוגע לנאמנותו - כגון לעניין מה שאמרו: אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים וכיוצא - היא: אדם שבא לידו דבר עבירה וכפה את יצרו. יש שכתבו, שאין בימינו כשרים כאלה; ויש אומרים, שסתם אנשים כשרים הם.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)