כהן שעבד בטומאה אפילו בשוגג, עבודתו פסולה, מלבד בטומאת התהום. כהן שעבד בטומאה במזיד, חייב מיתה בידי שמים; מעיקר הדין לוקה בבית דין, אך קנסוהו שאחיו הכהנים מוציאים אותו חוץ לחיל ומכין בראשו עד שימות.
כהן טמא שאכל קודש, חייב כרת, שנאמר: "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז, כ).
כהן טהור שאכל קודש טמא, עובר בלאו ולוקה, אך אין בו כרת, שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל באש ישרף" (ויקרא ז, יט).
(כתב: הרב אוריאל לוי)