כשם שפירות שהוכנסו מן השדה או מן הגינה לבית, אסורים הם אפילו באכילת עראי עד שיעשרום, כך גם פירות שהוכנסו לחצר, אסורים הם אפילו באכילת עראי עד שיעשרום.
פירות טבל שנגמרה מלאכתם (ראה: "גמר מלאכה"), אסור לאכול מהם אפילו אכילת עראי, עד שיפרישו מהם תרומה ומעשרות; במה דברים אמורים, כשבדעת בעליהם להוליכם לשוק למכירה, אבל אם בדעת בעליהם להביאם לביתו או לחצרו, אף על פי שנגמרה כבר מלאכתם, מותר לאכול מהם אכילת עראי עד שיוכנסו לבית או לחצר*. הוכנסו לבית או לחצר, נקבעו הפירות לחיוב מעשרות, ואסור לאכול מהם עד שיעשרום.
----------
* הטעם שבמוליך לשוק אסור לאכול מהם אפילו אכילת עראי משעה שנגמרה מלאכתם, ולא הותר לאכול מהם עד הגיעו לשוק, לפי שלא בדעתו תלוי הדבר, כי שמא יזדמנו לו לקוחות מיד, קודם שיצא לשוק, ויתחייבו הפירות במעשרות, שהרי "מקח קובע למעשר"; מה שאין כן במוליך לביתו או לחצרו, בדעתו תלוי הדבר, ולכן מותר לו לאכול מהם אכילת עראי עד שיכניסם לביתו או לחצרו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)